החלטה בתיק ת"א 176803-09

1.       רקע עובדתי:

         א.       התובע, יליד 1978, נפגע ביום 9.11.10 בתאונת דרכים, כמשמעה ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים , התשל"ה 1975.

                   התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

          ב.       ועדה רפואית לנפגעי עבודה של הביטוח הלאומי קבעה שלא נותרה לתובע כל נכות צמיתה בתחום האורתופדי.

          ג.       לאחר שהסתיימו ההוכחות בתיק וניתן צו להגשת סיכומים בכתב, הציג התובע תיעוד עדכני (בדיקת C.T. מיום 22.11.12).

          ד.       התובע עותר להתיר לו להביא ראיות לסתור קביעת המל"ל ולמינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה.

2.       טענות הצדדים:

          א.      לטענת ב"כ התובע המלומד קיימים בענייננו טעמים עובדתיים חדשים המצדיקים להתיר לתובע להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל. בדיקת
ה-CT , אותה עבר התובע לאחרונה, מצביעה על ממצאים חדשים, מדובר בממצאים המעידים על פגיעה בקרסול שמאל כתוצאה מחבלה ונראה על פניו כי ממצאים אלו נובעים מהתאונה. לדידו, לו ממצאי הבדיקה היו עומדים בפני הועדה הרפואית של המל"ל, סביר להניח כי החלטתה היתה שונה והיו מעניקים לתובע אחוזי נכות בגין הפגיעה בקרסול. התובע סובל מבעיות רפואיות בקרסול שמאל, אולם, הועדה לא קשרה בעיות אלו לתאונה וקבעה כי לא מתקיים קשר סיבתי. מאחר ובבדיקת ה- CT הודגמו ממצאים חבלתיים, ניתן להניח, כי החלטת הועדה היתה משתנה.

                   עוד מוסיף ב"כ התובע שממצאי בדיקת ה- CT, או חלקם, מעידים על החמרה שחלה במצבו של התובע מאז נבדק על ידי הועדה לעררים, שכן ממצאים אלו לא צוינו על ידי הועדה בקביעתה כי אין ממצאים בקרסול בבדיקות ההדמיה. כמו כן, אין להתעלם מהתרשמותו של הרופא המטפל, ד"ר ליפקין, כי התובע סובל מבעיות בקרסול שמאל בעקבות התאונה.

          ב.       הנתבעת מתנגדת לבקשה.

                   לטענת ב"כ הנתבעת המלומד אין בנסיבות שתוארו שום חידוש ו/או מידע חדש אשר עשוי להצדיק הבאת ראיות לסתור. התובע מבסס את בקשתו על בדיקת CT שעשה ביום 22.11.12 ובה הודגם ממצא בקרסול שמאל. הועדה של המל"ל היתה ערה היטב לממצאים בקרסול שמאל של התובע, אולם קבעה כי אין לייחס ממצאים אלו לתאונה, אלא לעברו של התובע ולניתוח אותו עבר בילדותו בדיוק באותו קרסול בו הוא טוען לפגיעה כיום. משכך, לא ברור מה חידש התובע בבקשתו הנוכחית, שכן אין מחלוקת כי ישנם ממצאים בקרסול שמאל, אולם נקבע כי אלה אינם קשורים לתאונה, כאמור. מסיבה זו, אין בבקשת התובע משום ממצא חדש או פריט מידע חדש שלא היה בפני הועדה של המל"ל ושיש בו להצדיק הבאת ראיות לסתור. המקרה דנן לא נמנה עם המקרים החריגים ויוצאי הדופן בהם הפסיקה הכירה בזכותו של התובע להביא ראיות לסתור.

3.       דיון:

          א.      בס' 6 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, התשל"ה - 1975 נקבע ש :

                   "...בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעלי דין בתביעה לפי חוק זה , להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה , אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו".

                   ברע"א 20291/01 קרנית ואח' נ' יוסף חוסה גולדברג נפסק ש:

                   "המגמה הראויה בכל הקשור להבאת ראיות לסתור במובן של ס' 6 ב' הנ"ל , היא מגמת צמצום ההיתר להבאת ראיות לסתור, שהרי כל מטרתו של ס' 6 ב' הוא קיצור ההליך שבפני בית המשפט , והימנעות מהקושי האובייקטיבי להכריע בין חוות דעת רפואיות שונות או סותרות. על כן היתר שכזה , המתיר לבעל דין להביא ראיות לסתור, יינתן בנסיבות חריגות ויוצאות דופן".

          ב.       בית המשפט הצביע על שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר כזה:

                   1)      טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות שעל פי דין אחר היה נגוע בפגם מהותי, דוגמת תרמית, או בטלות מעיקרה.